ככה זה כשיש שניים: אתגר הטיפול בשני הורים

תפקיד בן המשפחה המטפל נעשה הרבה יותר מסובך כאשר אין סימטריה במצב ההורים. מה קורה כשההורים יחד אבל אחד מהם עצמאי והשני סובל מירידה קוגניטיבית? או כשאחד מתמודד עם מחלה והשני עם מוגבלות פיזית?

יש משהו מאוד מסונכרן בזוגיות, בוודאי בזוגיות של שנים ארוכות. עם זאת, משום שלכל אדם יש את הביולוגיה, הגנטיקה וסגנון החיים שלו, לעת זיקנה כאשר בני זוג מזדקנים יחדיו, עלולים להיווצר פערים באופן ההזדקנות. באופן טבעי בני הזוג אינם מזדקנים בצורה שווה, אלא שההבדלים לעיתים יכולים להיות תהומיים ועשויים להקשות גם על בני הזוג עצמם וגם על בני המשפחה בניהול היומיום.

זוגיות תהיה לרוב מבוססת דואליות שנבנית לאורך שנים אבל הזקנה היא לחלוטין שרירותית ותשפיע על כל אחד מבני הזוג אחרת. במצבים שבהם ההבדלים מינוריים כמעט ואין דילמות, אבל במקרים בהם קיים פער בין הצרכים השונים של בני הזוג מתעוררות לא מעט דילמות. בניסיון לפתור אותן עלולים להתעורר קשיים אחרים, מחלוקות בין בני המשפחה ובעיקר המון רגשות לא פשוטים.

כשאין סימטריה בתהליך ההזדקנות

לא פעם אני רואה משפחות בהן אחד מבני הזוג פעיל, עצמאי ובריא בעוד שהשני הופך לתשוש או סיעודי. זה יכול לקרות בהמון דרכים, למשל כשאחד מבני הזוג צלול ומתפקד בצורה מלאה בעוד השני מפתח דמנציה המקשה על ההתנהלות המשותפת, או כאשר אחד בריא והשני חולה במחלה המקשה על התפקוד הפיזי וכדומה. כאשר זה קורה, מתעוררות דילמות הקשורות בהמשך החיים התקינים של בני הזוג, איך מיטיבים עם שניהם על מנת שכל אחד מהם יקבל את המענה שמתאים לו בהתחשב בנסיבות.

צעד ראשון: הערכה אובייקטיבית

במצב בו אין סימטריה יש צורך גם לסייע לבן הזוג התשוש או החולה ומצד שני יש לשמור על המשך חיים תקינים ומיטיבים ככל האפשר של בן הזוג הבריא. הבחירה הטבעית היא לנסות ולקיים את החיים בזוגיות בתוך הסביבה המוכרת. לכן יש צורך בהערכה, כלומר הסתכלות כוללת של התנהלות הבית. בעזרת בן משפחה קרוב או גורם מקצועי יש לבדוק, יחד עם בני הזוג, איזו עזרה צריך בבית על מנת להקל על בן הזוג המתפקד.

צעד שני: התייחסות לצרכי בן הזוג הבריא

צרכיו של בן הזוג שזקוק לסיוע ברורים, אבל חשוב להבין את מצבו וצרכיו של בן הזוג השני, הבריא. העובדה שאחד מבני הזוג עצמאי לא מתרגמת ליכולת לנהל משק בית לבד ובנוסף לטפל פיזית באדם נוסף. בנוסף, צריך לבדוק איך שומרים על חירותו והמשך פעילותו מחוץ לבית, למשל באמצעות מפגשים חברתיים, חוגים, אבל לא רק – גם בפעולות בסיסיות כמו קניות.

צעד שלישי: מיפוי העזרה לשני בני הזוג וחלוקת אחריות

צריך להבין אם ניתן להיעזר בבני משפחה על מנת לשמר את השיגרה או בעזרה שעתית בתשלום. מומלץ לנסות לארגן טבלת ביקורים משפחתית הכוללת משימות. כמו כן כדאי לברר אם יש מרכז יום המתאים לצרכים של בן הזוג החולה ואם כן, זה פתרון שיכול להקל מאוד על חיי היום יום ולאפשר איכות חיים וגירויים שאין בבית לבן הזוג שזקוק לעזרה ומהצד השני זמן איכות להורה הבריא.

צעד רביעי: להיות עם היד על הדופק ולהתכונן לשינויים

כאשר כל זמנו וכוחו של בן הזוג הבריא מוקדש רק לטיפול והשגחה והוא מאבד את עצמו בתוך שגרת החיים האינטנסיבית וזה צריך להדליק נורה אדומה. בסופו של דבר השחיקה והעייפות עלולים לגבור ולדרדר לחולי פיזי ונפשי. לכן כדאי לעשות חושבים מחדש, לראות מה משנים/מוסיפים ואולי אפילו לבדוק חלופות לבית.

צעד חמישי: הכנסת מטפל לבית או מעבר למוסד סיעודי?

יש אנשים שמסרבים בכל תוקף להכנסת אדם זר לביתם גם אם זה מצריך מהם לשנות את אורח חייהם הנוכחי. יש שיעדיפו להכניס עובד זר לביתם אך אין באפשרותם לעשות זאת עקב חוסר מקום בבית לאדם נוסף. אז נשאלת שאלת הדיור: האם לערוך שינויים? האם ניתן לעבור לבית אבות / דיור מוגן? התשובות האלה משתנות ונעשות מורכבות יותר בעיקר במצבים בהם בני הזוג אינם מוכנים להיפרד. חשוב להבין שבשל המצב התפקודי השונה שלהם עלולה להיות בעיה במעבר משותף לפתרון דיור.

אני ממליצה לפנות לגורם מקצועי שייתן עזרה בשלבים האלה. עם זאת קיימות היום כל מיני אופציות למצבים כאלו אך הן לא רבות באם רוצים להמשיך לחיות יחד. אמנם במחלקה סיעודית לא אפשרי שיתגורר אדם עצמאי, אך לפעמים ניתן לגור באותו בית מוגן באגפים נפרדים. אם זה לא מתאים, יש לחפש מקום בו יאפשרו לשני בני הזוג לחיות יחד עם סל שירותים שונה או לבחון פתרון אחר בתוך הסביבה המוכרת, אבל פתרון שייתן מענה לשני ההורים יחד ומבלי לגרוע מההורה הבריא.